אין לי מה לכתוב

אני מאוד אוהבת את כתיבת הפוסטים היומיים.

הרעיונות לכתיבה מגיעים מהחיים ובשפע.

חשבתי לעצמי לגבי תוכן הפוסט של היום ולא עלה שום רעיון, לא מקרה, ולא סיפור..

דווקא ברגעים שבהם נדמה ש"נגמרו" המילים, זה רגע שהוא מתנה ושבתוך הרגע הזה מתבשל לו משהו חדש..

בכל פעם שאנחנו בקפיצת גדילה, פתאום דברים מתבטלים, מטופלים/לקוחות/ חברים מבטלים, יש תחושה של ירידה ביצירה ובכללי, מצב של שקט, התכנסות, כאילו "התרוקנות".

אלו הרגעים שבהם אנחנו מתבקשים להניח לרגע את העשייה, לקחת פסק זמן ולהתבונן פנימה אל הלב , לנשום, להתחבר אל השקט, ולתת לחדש להתבשל.

המצב מקביל לרוגטקה, שמניעים את האבן עם הגומי אחרה למען זינוק קדימה.

כשאנשים נמצאים במצב כזה, גם כפות הרגלים 'מדברות' - הנפש 'אומרת' שמשהו קורה מבפנים ולא צריך להוסיף עוד עבודה. מה שמביא למצב שכפות הרגליים מרגישות יותר מחוספסות ולא מאפשרות עיסוי חלק וזורם.

האנרגיה היום מבקשת מאיתנו לחיות את החופש, להרגיש חופשיים בכל רגע להיות אנחנו, להנות מכל רגע של היום, גם אם הוא עשייה וגם אם הוא התחברות אל השקט, לקבל את עצמנו באופן שלם.

שאלו את עצמכם לאורך היום:

מה 'בא לי' עכשיו? מה אני רוצה לעשות עכשיו?

התחברו אל החופש להיות אתם!

בלי להרגיש נולד פוסט😊

ימים של חופש ושמחה לכולכם🩷🩷

מתוך: קלפי מרלין