סיפור אמיתי

בבית-ספר באירלנד ביקשה מורה מתלמידיה לחשוב על אדם שהם לא סלחו לו.

 ואז ביקשה מהם לקחת תפוח אדמה שייצג את האדם הזה, ולהכניס אותו לשקית. התלמידים נשאו איתם את השקית עם תפוח האדמה במשך שבוע ימים לכל מקום – למגרש המשחקים, לכיתה, הביתה ולמיטה בשעות הלילה. ככל שעברו הימים החלו תפוחי האדמה להירקב, להעלות ריח רע והיו למטען מעיק ומאוס.

כך המחישה המורה לתלמידים עד כמה מכביד ומיותר לשאת כעסים שגדלים מיום ליום.

בתמונה  (מתוך הספר "השלמות שאתם") 👇, רואים אדם צעיר שסוחב שק קטן של רגשות כבדים וככל שמתבגר השק הולך ונעשה גדול , כבד ומעמיס יותר.

לא לסלוח זה לחיות בסוג של כלא, אולי אנחנו צודקים אבל לא באמת  מאושרים.

יש אנשים שיגידו, אם רק היית יודעת מה הוא עשה לי, אני לא יוכל לסלוח לו לעולם...

חוסר היכולת לסלוח פוגעת בנו, פגיעה שמיום ליום מוטמעת חזק יותר ומזיקה לנו יותר ויותר.

 בפוסטים רבים קודמים הזכרנו שכל אדם גדל במערכת אמונות אחרת, רואה את העולם בראייה אחרת וכל אחד מתנהג לפי אלה. בנוסף כל אדם הנמצא בחיינו ומפעיל אצלנו רגשות כבדים, בא לאותת לנו לעשות ניקוי וסליחה של העבר שלנו מהנשמה שלנו.  

כל מה אנרגיה שניתן תמיד תחזור לשקף לנו לגבי העשיה שלנו. מה נרצה לקבל חזרה נקמה או סליחה?

כשנסלח על אירועי העבר, נקדיש את ההווה לסליחה, הודיה ואהבה, אנחנו בונים עתיד יותר מאושר.

• בדקו האם בילדותכם ההורים היו יותר סלחנים? 

• יותר ברצון לנקמה?

• איך ההורים התמודדו עם פגיעות?

• האם אתם מרגישים צורך לנקום? אם כן, למה?

  
  

• עבודת הסליחה העיקרית נעישית בלב שלנו, מול עצמנו וכשתעשו אותה, תראו איך אחרים מגיבים לה, ממליצה לנסות.

• עמדו מול המראה והצהירו: אני מוכנ/ה לסלוח ולהיות חופשי/ה.

• עשו רשימה של כל האנשים שאתם כועסים עליהם מההווה ומהעבר, הוסיפו גם את השם שלכם אם אתם קשים עם עצמכם. עמדו מול המראה ואמרו על כל אחד מהם: "אני סולח לך על... ואני חופשי/ה"

לכולנו יש לעשות עבודת סליחה,

ככל שנסלח יותר, כך יותר דלתות אהבה ייפתחו בחיינו.

צום קל וגמר חתימה טובה לכולכם❤️❤️